קשה לדמיין זאת היום, אבל במשך 19 שנה עבר בדרום הר חברון ובמדבר יהודה גבול בין ישראל לממלכת ירדן.
לאורך הגבול הזה נפרשו תחנות משטרה ירדניות. שתיים מהן פוצצו בפעולות צה"ל, שלוש שרדו עד היום, והאחרונה כלל לא הספיקה להיבנות.
זהו סיפורו של קו המשטרות הירדניות – ושל גבול שכמעט נעלם מהזיכרון.
אחרי מלחמת העצמאות
בהסכמי שביתת הנשק של 1949 נקבע קו הגבול בין ישראל לירדן.
זה לא היה גבול כמו שאנחנו מכירים היום. ברוב המרחב לא הייתה גדר רציפה, ובאזורי המדבר היה קל יחסית לחצות את הקו.
בשנים שלאחר המלחמה התרבו ההסתננויות משטח ירדן לישראל. בתחילה היו בהן גם פליטים שביקשו להגיע לבתיהם, לאדמות או לרכוש שהשאירו מאחור, ובהמשך התרבו גם גניבות, חבלות ופיגועים.
יחידה 101 ופעולות התגמול
באוגוסט 1953 הוקמה יחידה 101 בפיקודו של אריאל שרון.
היחידה, ובהמשך הצנחנים שאליהם מוזגה, ביצעה פעולות תגמול מעבר לגבול. הרעיון היה ליצור מחיר ברור: פיגוע שיוצא משטח ירדן עלול להוביל לפעולה ישראלית בכפר או באזור שממנו יצאו המפגעים.
גם עבור המלך חוסיין נוצרה בעיה. מעבר לצורך להגן על שטח ירדן, היה לו אינטרס למנוע מאנשים לצאת משטחו לישראל ולגרור אחריהם פעולת תגמול.
קו המשטרות הירדניות
באמצע שנות החמישים נפרס בדרום יהודה קו של תחנות משטרה ירדניות.
התחנות שלטו על צירי התנועה שבין אזור חברון, יטא ובני נעים לבין המדבר והגבול הישראלי. השוטרים פעלו במרחב שבין התחנות, בתחילה גם באמצעות סוסים וגמלים ובהמשך ברכבי שטח.
הקו כלל שש נקודות, ממערב למזרח:
א־רהווה – סמוך לטנא עומרים ומעבר מיתר.
רוג'ום אל־מדפע – סמוך לשני־ליבנה.
לוציפר – באזור בית יתיר.
אום־דרג' – מעל ראש נחל חבר.
רוג'ום א־נאקה – מעל נחל ערוגות.
ראס תורבה – באזור מצוקי דרגות.
לוציפר חריגה מעט מהתחנות האחרות: המבנה שלה קדום יותר ושימש כבר בתקופת המנדט הבריטי, ובהמשך שולב במערך הירדני.
שתי תחנות שלא שרדו
בספטמבר 1956 פשטו הצנחנים על משטרת א־רהווה במסגרת מבצע יהונתן ופוצצו אותה. במהלך הקרב נפצע קשה מאיר הר־ציון.
עשר שנים מאוחר יותר, בנובמבר 1966, במהלך פעולת סמוע – מבצע מגרסה – נפגעה ופוצצה גם משטרת רוג'ום אל־מדפע.
משתי התחנות נותרו כיום בעיקר שרידים ובורות מים.
שלוש תחנות ששרדו
לוציפר היא התחנה השלמה ביותר. היא נמצאת כיום בתחומי בית יתיר ומשמשת את המכינה הקדם־צבאית יתיר.
אום־דרג' עומדת גם היא עד היום, אבל כבר אינה רק תחנת משטרה ירדנית נטושה.
המקום הפך למצפה מדרג, קיבל נוכחות קבועה, והמבנה הישן משמש כיום גם לאירוח מטיילים, קבוצות וחיילים. התחנה, ששלטה בעבר על דרכי המדבר, הפכה שוב לנקודה חיה בלב השטח.
גם רוג'ום א־נאקה שינתה את פניה.
לאחר עשרות שנים שבהן עמדה נטושה, החלה במקום התיישבות מחודשת והמבנה עובר תהליך של שיקום ופיתוח. במקום מתוכנן ומתפתח מתחם אירוח מדברי, תוך שימוש בחדרי התחנה, בחצר הפנימית ובמבנים המקוריים שלה.
מבנים שהוקמו כדי לשלוט בגבול הירדני הופכים היום שוב לנקודות של נוכחות, מטיילים ואירוח בלב המדבר.
המשטרה שמעולם לא הושלמה
התחנה האחרונה בקו הייתה ראס תורבה, באזור מצוקי דרגות.
הירדנים החלו להקים אותה בשנות השישים, אבל ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. הבנייה נעצרה והתחנה מעולם לא הושלמה.
בשטח נותרו יסודות המבנה בלבד.
1967 – הגבול נעלם
במלחמת ששת הימים עברה השליטה ביהודה ושומרון לישראל.
הגבול שחצה במשך כמעט עשרים שנה את דרום הר חברון ומדבר יהודה חדל להתקיים, והמשטרות ננטשו.
אבל הנקודות עצמן לא איבדו מחשיבותן.
גם היום, כשעומדים בלוציפר, במצפה מדרג או ברוג'ום א־נאקה, קל להבין מדוע נבחרו דווקא המקומות האלה: כל אחת מהתחנות חולשת על דרך, מעבר או מרחב עצום של המדבר.
וכך, יותר משבעים שנה לאחר הקמת הקו, חלק מהמבנים שנועדו לשמור על גבול שכבר איננו – חוזרים לחיים.